להרצאה "להיות מלכת אסתר", הגעתי בסופו של שבוע עבודה מטורף, עמוס מטלות ומשימות, ריצות ואתגרים. בדרך לשם, עוד חשבתי לעצמי שיכולתי במקום להיות שם, לעשות כל כך הרבה דברים נוספים, אבל אז, מיכל עלתה לבמה...

תרשו לי להתעכב רגע על המשפט האחרון – את מיכל כהן חי אני מכירה לשמחתי כבר די הרבה שנים – אפשר לומר, שמגלגולים שונים של שתינו, לא רק ברמה הרוחנית, ממש כאן, על פני כדור הארץ. שתינו חיינו חיים שונים בעליל מאלה שאנחנו חיות היום ועדיין, מיכל, בכל גלגוליה, תמיד חכמה באופן רחב ושקט ועמוק, תמיד מאירת פנים, תמיד שקולה וחמה, אבל על במה....?!!!

אז בשישי ההוא הטרוד, מיכל עלתה לבמה, נשמה עמוק, חייכה במבוכה אל הנשים הרבות שגדשו את בית ציוני אמריקה ואז, המילים החלו יוצאות, רועדות מעט ומתחזקות ומחזקות ככל שהסיפור  הנפלא שסיפרה, מתעצם והולך. שקעתי, סומכת על מיכל שתוליך אותי בבטחה.

מיכל סיפרה עליה, על ילדותה, על תהליכים, על יצירה. מיכל סיפרה סיפור ילדות שהלך והתבגר והבשיל והילך קסם באוזני המאזינות. בעודה עוברת בין תחנות חייה, כמו בסרט טבע יפהפה, היה שם פרח הולך ונפתח ומבשיל ומעלה פרי. כשמיכל סיימה את דבריה, עמדה שם מלכה שהבמה היא ממלכתה הטבעית.

כשמחיאות הכפיים נדמו, קהל שלם של נשים טרודות, עמוסות ועייפות - שעצרו את עיסוקי השישי שלהן לטובת הרצאה  - קמו ממושביהן זקופות יותר, מחיייכות, מלכות. מעטות הנקודות בחיים שאת יודעת שמשהו חולל בך שינוי בזמן אמת – אני יודעת שיצאתי משם מלכה.

תודה לך מיכל אהובה, היה משנה חיים, לא פחות! "